אנחנו מקווים להתפתח ולהתפרס בכל האזורים.

כל סיוע, ליווי ותמיכה הניתנת על ידי "בנק המתנדבים" של עמותת משעול החיים, הוא ללא עלות.  במידה והמטופל ו/או משפחתו יועברו לגורם חיצוני – השירות עשוי לעלות.  אנחנו מקווים להגיע להבנות עם כל הגורמים החיצוניים (עמותות ו/או ארגונים) אליהם יופנה המטופל, לתמחר את שירותיהם בהנחה ניכרת.

לפי חוק הנוטה למות, תשס"ו – 2005, שני רופאים אמורים לקבוע את הדבר, אחרת חובתו של הרופא להציל את חייך. חוק החולה הנוטה למות כולל את הזכאות לדרוש טיפול רפואי, להימנע מקבלת טיפול רפואי ולהפסיק טיפול רפואי שכבר החל. ייחודו של החוק שהוא מאפשר מאדם להימנע, בהתאם לרצונו, מטיפול מאריך חיים.

במצב החוקי בישראל כיום אין שום דרך להעזר במימסד הרפואי לסיום החיים.
להלן מספר סעיפים בחוק הישראלי הנוגעים לכך:
* סעיף 298 בחוק העונשין: "הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, יאשם בהריגה, ודינו – מאסר עשרים שנים."
* סעיף 302 בחוק העונשין: "המביא אדם לידי התאבדות, בשידול או בעצה, או מסייע אדם להתאבד, דינו – מאסר עשרים שנים."
* פרק ד, סימן ד של חוק החולה הנוטה למות אוסר על המתה, סיוע להתאבדות, ואף הפסקת טיפול רפואי רציף העלולה להוביל למוות.

לא. כל גורם יכול להפנות אותך, כל עוד אתה מוכר "כחולה הנוטה למות" על פי חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2000.

טיפול פליאטיבי ניתן על פי חוק בישראל לחולים במחלות חשוכות מרפא שהוגדרו כחולים פליאטיביים על ידי רופא מומחה בתחום. המחלות המקנות זכאות לקבלת טיפול פליאטיבי (לחולים המתאימים) הן: סרטן, אי ספיקת לב, מחלת ריאות, מחלות נוירולוגיות, אי ספיקת כבד וכליות, דמנציה ומצב של חוסר הכרה

כל הטיפול שמוצע לחולים הנוטים למות הינו טיפול פליאטיבי – טיפול תומך. הטיפול יוגש ברבדים שונים: טיפול רפואי שנועד בעיקרו להקל על החולה בכל צורה אפשרית – בניהול תרופתי כנגד כאבים, הקלה על הסימפטומים וכד'. כל זאת על מנת לאפשר את איכות החיים הטובה ביותר בהתחשב במצב. לווי פסיכולגי שמאפשר שיחות נפש, התבוננות עצמית וכל מה שהחולה מבקש. אם יש צורך אז גם ליווי רוחני או דתי. הליווי והתמיכה הינם גם לחולה הסופני וגם לבני משפחתו ומלוויו על מנת להקל עליהם וגם לאפשר להם לתמוך בו.

כל פעילות העמותה ממומנת כולה מתרומות אנשים פרטיים, ארגונים, קרנות בארץ ובעולם.